ירמיהו, פרק ל״ב, פסוק כ״ט

יצא לכם פעם לראות בניין ממש גבוה ולתהות מה קורה על הגג שלו? בירושלים של פעם, הגגות של הבתים הגדולים הפכו למקום של מעשים לא טובים, וזה הביא לתוצאה קשה. האויבים, שנקראו כשדים, עתידים להיכנס ממש אל תוך העיר, ולכן נאמר שהם וּבָאוּ. לאחר מכן הם וְהִצִּיתוּ אותה, כלומר ידליקו ויבעירו בה אש. אבל האש הזו לא תפגע סתם בכל מקום, אלא תכוון במיוחד אל וְאֵת הַבָּתִּים. אלו היו הבתים הכי גדולים וגבוהים בעיר, והסיבה שהם ייפגעו היא בגלל מה שקרה על הגגות שלהם. אנשי העיר נהגו לעלות לשם ולעבוד עבודה זרה באופן גלוי. הם קִטְּרוּ, כלומר העלו עשן של קטורת או בשר לאלילים, וגם וְהִסִּכוּ, שזה אומר שהם שפכו נוזלים כחלק מהטקס שלהם. החלק הכי עצוב בסיפור הוא שהאנשים ידעו היטב שלפסלים האלה אין שום כוח אמיתי. הם עשו את כל זה לְמַעַן הַכְעִסֵנִי, כלומר בכוונה מוחלטת רק כדי להכעיס את ה׳. לכן, הפגיעה בבתים הללו היא לא סתם אירוע במלחמה, אלא עונש מדויק על המעשים שנעשו עליהם.