יצא לכם פעם לראות מישהו שעושה מעשה רע בכוונה, לא בגלל שזה נותן לו משהו, אלא רק כדי להכעיס? תארו לעצמכם שזה בדיוק מה שקרה באותו זמן ליד ירושלים. העם לא הסתיר את המעשים הרעים שלו, אלא עשה אותם ממש בגלוי. הם בנו את במות הבעל, שהיו מזבחות מיוחדים שהוקמו כדי לעבוד עבודה זרה. על המזבחות האלו הם עשו מעשה עצוב ונורא מאוד, והעבירו את הילדים שלהם באש כחלק מפולחן לאליל שנקרא למולך.
על המעשה הקשה הזה אומר ה׳ אשר לא צויתים ולא עלתה על לבי. ה׳ מבהיר שהוא מעולם לא ציווה עליהם לפגוע כך בילדים שלהם, ודבר כזה אפילו לא עלה במחשבתו. ולמה העם עשה את הדבר הנורא הזה? הם לא חשבו שהאליל באמת יעזור להם, אלא עשו זאת למען החטי את יהודה. כלומר, המטרה שלהם הייתה פשוט להחטיא את העם ולהכעיס את ה׳ בכוונה. דרך אגב, המילה החטי כתובה כאן בצורה חסרה, בלי האות אלף בסופה, אבל המשמעות שלה היא בדיוק כמו המילה "להחטיא".