תארו לעצמכם עיר גדולה שמוקפת בצבא חזק מאוד. לפעמים, הדבר החכם ביותר לעשות הוא פשוט להרים ידיים ולהיכנע, כדי להציל את מי שנמצא בפנים. אבל תושבי ירושלים לא רצו להיכנע ולפתוח את שערי העיר. הם החליטו שהם בָּאִים לְהִלָּחֵם אֶת הַכַּשְׂדִּים. המילה אֶת כאן פירושה "עם", כלומר הם בחרו להילחם מול צבא הכשדים החזק.
ההתנגדות הזו גרמה לאויב להתאמץ אפילו יותר ולהרוס את בתי העיר. בגלל המלחמה הקשה, הבתים שנהרסו הפכו למקום עצוב, וּלְמַלְאָם אֶת פִּגְרֵי הָאָדָם, כלומר הבתים התמלאו באנשים רבים שלא שרדו את הלחימה. הסיבה האמיתית לאסון הזה היא וַאֲשֶׁר הִסְתַּרְתִּי פָנַי. בגלל המעשים הלא טובים של התושבים, ה' כביכול הסתיר את פניו ולא הגן עליהם. למרות שזה נשמע כמו רגע קשה מאוד, דווקא מהמקום הזה מתחילה לצמוח תקווה, כי מיד אחר כך ה' מבטיח להביא לעיר רפואה וישועה.