ירמיהו, פרק ל״ד, פסוק י״ח

Jeremiah 34:18Sefaria

וְנָתַתִּ֣י אֶת־הָאֲנָשִׁ֗ים הָעֹֽבְרִים֙ אֶת־בְּרִתִ֔י אֲשֶׁ֤ר לֹא־הֵקִ֙ימוּ֙ אֶת־דִּבְרֵ֣י הַבְּרִ֔ית אֲשֶׁ֥ר כָּרְת֖וּ לְפָנָ֑י הָעֵ֙גֶל֙ אֲשֶׁ֣ר כָּרְת֣וּ לִשְׁנַ֔יִם וַיַּעַבְר֖וּ בֵּ֥ין בְּתָרָֽיו׃

חשבתם פעם איך אנשים היו מוכיחים שהם באמת מתכוונים לקיים הבטחה חשובה מאוד? בימי קדם, כשרצו לעשות הסכם חזק, לא הסתפקו רק בלחיצת יד. היה להם טקס מיוחד ורציני: היו לוקחים עגל, מחלקים אותו, והאנשים שהבטיחו את ההבטחה היו הולכים באמצע. הטקס הזה, שבו לקחו את העגל אשר כרתו לשנים (שחילקו לשניים) ויעברו בין בתריו (והלכו בין החלקים שלו), נועד להעביר מסר ברור: מי שיפר את ההסכם, ייענש בחומרה רבה, בדומה למה שקרה לעגל.


הנביא מספר לנו על שרי יהודה שעשו בדיוק את זה. הם עשו הסכם לשחרר את העבדים שלהם, אבל אז התחרטו, כבשו אותם מחדש והכריחו אותם לחזור לעבוד. לכן הנביא קורא להם העוברים את ברית ה', כי הם ביטלו את ההסכם ומרדו בה'. התנ"ך חוזר ומדגיש שזו הברית אשר לא הקימו (שלא קיימו), כדי להראות לנו עד כמה המעשה שלהם היה חמור, הרי הם הפרו הבטחה שנעשתה ממש מול ה'.


רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צהל
פסוק י״ז
פסוק י״ט

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.