קרה לכם פעם שהבטחתם להורים שלכם משהו, והשתדלתם לקיים אותו אפילו כשזה היה ממש קשה? ירמיהו הנביא מספר לנו על משפחה מיוחדת שנקראת בני רכב. אבא שלהם ציווה עליהם לא לשתות יין בכלל. למרות שיין היה משקה אהוב וטעים, הם הקשיבו לו ולא שתו. ירמיהו מספר את הסיפור הזה כדי להעביר לעם ישראל מסר חשוב: אם בני רכב מקשיבים לצו של אבא שלהם, על אחת כמה וכמה שעם ישראל צריך להקשיב בקול ה' ולשמור את המצוות שלו, שהרי החיים והטוב שלנו תלויים בזה.
המילים הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מציינות שמתחילה כאן נבואה חדשה. הנבואה הזו נאמרה בִּימֵי יְהוֹיָקִים המלך, שחי שנים רבות לפני המלך צדקיהו שעליו קראנו ממש בפרק הקודם. אז למה התנ"ך לא מסודר לפי הסדר שבו קרו הדברים? הסיבה היא שהנביא רצה לחבר את הסיפור של בני רכב לסיפור הקודם, שבו עם ישראל התבקש לשחרר עבדים. ירמיהו רצה להראות לעם הקבלה ברורה: תראו את בני רכב ששומרים במסירות על הבקשה של אבא שלהם, כך בדיוק גם אתם הייתם צריכים לקיים את המצווה של ה' ולשחרר את העבדים. ציון הזמן המדויק נכתב רק כדי שלא נתבלבל ונחשוב שהסיפור הזה קרה באותו הזמן של הסיפור הקודם, אלא נבין שהוא מופיע כאן רק בגלל הקשר הרעיוני בין שני הסיפורים.