תארו לעצמכם שיש לכם חפץ יקר וחשוב מאוד, ואתם צריכים ללכת לפגישה עם המלך. איפה תשימו את החפץ כדי שיישאר מוגן? האנשים בסיפור שלנו מבינים שהמגילה שבידם חשובה מדי, ולכן לפני שהם ניגשים לספר למלך את מה שכתוב בה, הם דואגים להשאיר אותה במקום מבטחים. הם הולכים חָצֵרָה, כלומר אל חצר המלך. בשפת התנ"ך, כשמוסיפים את האות ה"א בסוף מילה, זה בדיוק כמו לשים את האות למ"ד בהתחלה, ולכן הכוונה היא "לחצר". הם לא סתם מניחים את המגילה והולכים, אלא הִפְקִדוּ אותה. המילה הזו מלמדת אותנו שהם מסרו את המגילה כפיקדון, למשמרת בטוחה בתוך הלשכה של אלישמע הסופר. רק אחרי שהם ידעו שהמגילה שמורה ומוגנת היטב, הם נכנסו פנימה כדי להשמיע את הדברים באוזני המלך.
ירמיהו, פרק ל״ו, פסוק כ׳
וַיָּבֹ֤אוּ אֶל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ חָצֵ֔רָה וְאֶת־הַמְּגִלָּ֣ה הִפְקִ֔דוּ בְּלִשְׁכַּ֖ת אֱלִישָׁמָ֣ע הַסֹּפֵ֑ר וַיַּגִּ֙ידוּ֙ בְּאׇזְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ אֵ֖ת כׇּל־הַדְּבָרִֽים׃
נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.