ירמיהו, פרק ל״ו, פסוק כ״ד

תארו לעצמכם מצב שבו מישהו מקבל אזהרה חשובה וחמורה מאוד על משהו לא טוב שעומד לקרות. בדרך כלל, אנשים מיד נבהלים, לוקחים את הדברים ברצינות ומנסים לתקן את המצב. אבל כאן קורה משהו ממש מפתיע. המלך והאנשים שלו שומעים את הנבואות שה׳ שלח להם, הודעות שאמורות לזעזע אותם ולגרום להם לחזור בתשובה, אבל לא אכפת להם בכלל. במקום להזדעזע, וְלֹא פָחֲדוּ וְלֹא קָרְעוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם. בימי התנ"ך, כשמישהו היה שומע בשורה קשה או מבין שהוא עשה טעות גדולה, הוא היה קורע את הבגד שלו כדי להראות לכולם כמה הוא עצוב ומתחרט מכל הלב. למרות זאת, הַמֶּלֶךְ וְכָל עֲבָדָיו הַשֹּׁמְעִים, כלומר המלך והמשרתים שלו שהיו איתו בחדר ושמעו את הדברים, נשארו אדישים לגמרי. הם לא הראו שום סימן של פחד או צער, ופשוט המשיכו בשלהם כאילו שום דבר חשוב לא נאמר.