תארו לעצמכם שאתם נמצאים בעיר שקשה מאוד להשיג בה אוכל, אבל המלך בעצמו דואג באופן אישי שתקבלו ארוחה בכל יום. זה בדיוק מה שקרה לנביא ירמיהו. המלך צדקיהו מחליט לשפר את התנאים של ירמיהו ונותן פקודה מיוחדת לשמור עליו. המלך מצווה וַיַּפְקִדוּ את ירמיהו, כלומר לשים אותו במקום שבו ישמרו עליו היטב כמו על פיקדון יקר. הוא מעביר אותו אל מקום שנקרא בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה, שזהו אזור של משמר. אבל אל תדמיינו כלא חשוך וקשה, כי זה היה מקום מרווח ונוח שבו ירמיהו לא סבל כלל.
כדי שירמיהו לא יהיה רעב, המלך דואג לתת לו בכל יום כִכַּר־לֶחֶם שלם. את הלחם הביאו אליו מִחוּץ הָאֹפִים. המילה "חוץ" כאן פירושה רחוב או שוק, כלומר הלחם הגיע ישירות משוק האופים של העיר. ההספקה הזו נועדה להימשך עַד־תֹּם, כלומר עד שייגמר לחלוטין כל הלחם בעיר. כל עוד נשאר אפילו קצת לחם בירושלים, ירמיהו המשיך לקבל את הלחם היומי שלו. בסוף מסופר וַיֵּשֶׁב יִרְמְיָהוּ, וזה מלמד אותנו שירמיהו נשאר שם מרצון. היה לו מספיק מוגן ונוח, והוא לא ביקש שיעבירו אותו למקום אחר.