קרה לכם פעם שמישהו עשה משהו לא בסדר, וכיוון שלא העירו לו מיד הוא חשב שזה פשוט מותר? זה בדיוק מה שחשבו העם בזמנו של ירמיהו. הם ניסו לתרץ את העבודה הזרה שלהם ואמרו שהם רק מקטירים קטורת בתור מנהג קטן, ושאלו: אם זה באמת כל כך נורא, איך זה שה' לא העניש את אבותינו שעשו את אותו הדבר בדיוק לפני שנים רבות?
ירמיהו מסביר להם שה' ממש לא שכח. החטאים של הדורות הקודמים לא נעלמו, אלא פשוט הצטברו לאט לאט. הנביא מדבר על פעולת הבערת הקטורת וקורא לה הַקִּטֵּר. למרות שזו מילה ביחיד, הפסוק אומר שה' זכר אֹתָם בלשון רבים. הסיבה לכך היא שהעם עבד להמון אלילים שונים, ולכל פסל הם הכינו קטורת מיוחדת משלו. לאחר מכן הפסוק אומר וַתַּעֲלֶה עַל לִבּוֹ. ה' זכר את כל המעשים הלא טובים שהם התמידו לעשות במשך דורות, ובעקבות הזכירה הזו עלתה בליבו המחשבה שהגיע הזמן לעצור את ההתנהגות הזו ולתת להם עונש על כך.