נסו לדמיין את הרגע הכי מתוח ומרגש ביום הכיפורים. הכהן הגדול עומד לגמרי לבדו בתוך קודש הקודשים, ממש מול ארון הברית, כדי לבקש סליחה ולכפר על עם ישראל. התורה מספרת שהוא וְלָקַח מִדַּם הַפָּר, כלומר הוא לוקח רק את החלק הנוזלי והטוב של הדם, כדי שהכל ייעשה בצורה מושלמת. עכשיו הכהן צריך לטפטף את הדם. המילים וְהִזָּה בְאֶצְבָּעוֹ מלמדות אותנו שהוא עושה זאת בדיוק רב בעזרת האצבע המורה של יד ימין, והוא טובל את האצבע מחדש לפני כל טיפה.
הוא מכוון עַל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת קֵדְמָה, כלומר אל הצד המזרחי של מכסה הארון. המכסה נקרא "כפורת" כי התפקיד שלו הוא לכפר ולסלוח לנו. הכהן לא מטפטף ממש על המכסה עצמו, אלא באוויר מולו, והטיפות נופלות אל הקרקע בקו ישר, אחת מתחת לשנייה. כמה טיפות הוא מטפטף? התורה אומרת וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת יַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים. הכהן מטפטף טיפה אחת כלפי מעלה, ועוד שבע טיפות כלפי מטה. הוא סופר אותן יחד בקול מיוחד: אחת, אחת ואחת, אחת ושתיים, וכך הלאה. הספירה המיוחדת הזו מזכירה לנו רעיון מקסים: הטיפה האחת למעלה מסמלת את הקשר שלנו לה׳, ושבע הטיפות למטה מסמלות את העולם הרגיל שבו אנו חיים. כשהכהן סופר אותן יחד, הוא בעצם מחבר ביניהן ומלמד אותנו שצריך להכניס קדושה לכל מעשה שאנחנו עושים בעולם שלנו.