תחשבו על המקום הכי שמור ומיוחד בעולם. ביום הכיפורים, הכהן הגדול נכנס אל תוך בית המקדש וניגש אל מזבח הזהב. בדרך כלל, המזבח הזה משמש רק להקטרת קטורת ריחנית, אבל ביום המיוחד הזה קורה שם משהו נדיר. הכהן צריך לטהר את המקדש, ולכן הוא מזה, כלומר מטפטף, מעט דם על המזבח. התורה אומרת וְהִזָּה עָלָיו, והכוונה היא שההזאה צריכה להיות בדיוק על הגג של המזבח, על החלק העליון שלו. כדי לעשות את זה כמו שצריך, הכהן מזיז הצידה את הגחלים והאפר שהיו שם, כדי שהדם ייגע ממש בזהב הטהור של המזבח ולא בשום דבר אחר.
הכהן טובל את האצבע שלו ומזה שבע פעמים. הפעולה הזו נועדה להשיג שתי מטרות חשובות, כמו שכתוב וְטִהֲרוֹ וְקִדְּשׁוֹ. למה צריך גם לטהר וגם לקדש? המילה וְטִהֲרוֹ מתייחסת לעבר. לפעמים אנשים נכנסו למקדש כשהם לא היו טהורים, והפעולה של הכהן מנקה ומטהרת את המזבח מכל מה שקרה קודם. לעומת זאת, המילה וְקִדְּשׁוֹ מתייחסת לעתיד. אחרי שהמזבח נקי, הכהן מחזיר לו את הקדושה המקורית שלו, כדי שכל מה שיעשו עליו מעכשיו והלאה יתקבל ברצון. הסדר הזה מלמד אותנו רעיון מקסים: קודם כל צריך לנקות ולתקן את מה שהיה, ורק אחר כך אפשר להתמלא בקדושה חדשה וטהורה לקראת העתיד.