ויקרא, פרק י״ח, פסוק ו׳

יצא לכם פעם לתהות למה אנשים מתחתנים עם מישהו ממשפחה אחרת, ולא עם האח או האחות שלהם? התורה נותנת לנו כללים מיוחדים שנועדו לשמור על המשפחה שלנו קדושה, מכובדת וטהורה. כאשר התורה פותחת במילים אִישׁ אִישׁ, הכפילות הזו באה ללמד אותנו שהכללים האלו שייכים לכל האנשים בעולם, ולא רק לעם ישראל. בנוסף, המילה מזכירה לכל אחד מאיתנו לקחת אחריות אישית ולהתנהג בכבוד, כמו שמתאים לאדם בוגר. התורה משתמשת בביטוי שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ כדי לתאר קרובי משפחה. הסיבה לכך היא שקרובי משפחה קשורים זה לזה כל כך חזק, עד שהם נחשבים כאילו נוצרו מאותו הבשר ממש. למרות שהפסוק התחיל בלשון יחיד, הוא עובר ללשון רבים ואומר לֹא תִקְרְבוּ. השינוי הזה מלמד שהאזהרה שייכת באופן שווה גם לגברים וגם לנשים. הכוונה היא שאסור לקרובי משפחה להתקרב זה לזה בקרבה מיוחדת ששייכת אך ורק לבעל ואישה. המילים לְגַלּוֹת עֶרְוָה מתארות מקומות פרטיים בגוף שבדרך כלל מכוסים, והתורה מבקשת שנשמור עליהם בצניעות. אבל למה בעצם אסור לקרובי משפחה להתחתן? המפרשים מסבירים שאם בני משפחה היו מתחתנים זה עם זה, זה היה עלול להרוס את השלום בבית. תפקידים טבעיים היו משתבשים, ואחות צריכה להישאר אחות ולא משהו אחר. בנוסף, כשאנשים מתחתנים עם מישהו מחוץ למשפחה שלהם, משפחות שונות מתחברות זו לזו. כך כל העם שלנו הופך להיות מאוחד ומלוכד, במקום שכל משפחה תחיה לבדה. בסוף הפסוק מופיעות המילים אֲנִי ה׳. זוהי תזכורת משמחת לכך שה׳ רואה אותנו, ומי שמתגבר על הרצונות שלו ושומר על הכללים מקבל שכר גדול. זה גם מזכיר לנו שחוקי המשפחה הם חוקים שקבע בורא העולם, וגם אם אנחנו לא מבינים את כל הסודות שמאחוריהם, ה׳ יודע בדיוק מה הכי טוב ונכון עבורנו.