יצא לכם פעם לראות איך מעשה אחד קטן ולא כל כך טוב, גורר אחריו עוד מעשה כזה? התורה מציגה לנו שרשרת כזו בדיוק, ומבקשת מאיתנו לעצור אותה מראש כדי לשמור על החברה שלנו ישרה והוגנת.
בהתחלה התורה אומרת לנו לֹא תִּגְנֹבוּ. המילה כתובה בלשון רבים, כדי ללמד אותנו שהאיסור לגנוב חפצים או כסף לא שייך רק לגנב עצמו. הוא שייך גם למי שרואה את הגניבה ושותק, או למי שקונה חפץ גנוב. אסור אפילו לגנוב "בצחוק" רק כדי להציק קצת לחבר ולהחזיר לו אחר כך.
מיד אחר כך כתוב וְלֹא תְכַחֲשׁוּ. זה אומר שאם מישהו למשל נתן לכם לשמור על הכסף שלו, אסור לכם להגיד שזה לא קרה ולהכחיש את האמת. המילים הבאות הן וְלֹא תְשַׁקְּרוּ, שמזהירות אותנו לא להמציא שקרים כדי להרוויח כסף, כמו למשל לקבל תשלום על עבודה ולהבטיח לעשות אותה, אבל לא לקיים.
התורה מסיימת במילים אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ, כדי להזכיר שצריך להתנהג ביושר לכל אדם בחברה, ואפילו לא לשקר כדי לחפות על חבר שעשה משהו רע. המפרשים מסבירים שהסדר של המילים בפסוק לא מקרי: אדם שמרשה לעצמו לגנוב, ימצא את עצמו מכחיש את מה שעשה כשמישהו ישאל אותו. ההכחשה תוביל אותו לשקר שקרים חדשים, ובסוף הוא עלול אפילו להישבע לשקר בשם ה'. התורה מלמדת אותנו לשמור על היושר שלנו כבר מהרגע הראשון, ולא לקחת שום דבר שלא שייך לנו.