ויקרא, פרק י״ט, פסוק ו׳

קרה לכם פעם שקיבלתם משימה וידעתם שאתם חייבים לבצע אותה בדיוק בזמן, בלי לאחר אפילו בדקה? כשמביאים קרבן שלמים לה', עמידה בזמנים היא דבר חשוב במיוחד. התורה קובעת לקרבן הזה זמנים קפדניים מאוד. קודם כל, הפעולה של הכנת הקרבן צריכה לקרות דווקא באור יום ולא בחושך של הלילה. לאחר מכן, מותר לאכול מהבשר רק ביום הראשון, בלילה שאחריו, וביום השני. זהו. ברגע שמסתיים היום השני, הבשר נפסל. התורה אומרת וְהַנּוֹתָר עַד יוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף, כלומר, אם במקרה נשאר בשר, חובה לשרוף אותו באש במהלך שעות היום של אותו יום שלישי. אבל יש כאן כלל עוד יותר מיוחד שקשור למחשבה של מי שמביא את הקרבן. המילים בְּיוֹם זִבְחֲכֶם יֵאָכֵל באות ללמד אותנו שקדושת הקרבן לא תלויה רק במעשים שלנו, אלא גם במה שאנחנו חושבים בראש. כבר ברגע שמקריבים את הקרבן, האדם חייב לחשוב במפורש שהוא יאכל את הבשר בדיוק בזמן שהוקצב לו. אם בזמן הקרבת הקרבן האדם חושב לאכול ממנו אחרי הזמן המותר, הקרבן כולו נפסל. למה המחשבה כל כך חשובה? כי כשמכניסים מחשבה לא נכונה לתוך העבודה במקדש, זה כאילו מתייחסים לבשר הקדוש של ה' כמו אל סתם בשר רגיל, וזה פוגע בקדושה המיוחדת שלו.