חשבתם פעם כמה חשוב לקיים הבטחות, במיוחד לאנשים שהכי קרובים אלינו? התורה מלמדת אותנו על החשיבות העצומה של נאמנות בתוך המשפחה. כשאדם ואשה מתחתנים, הם מבטיחים להיות נאמנים זה לזו. אם מישהו מפר את ההבטחה הזו ובוחר להיות עם בן זוג של מישהו אחר, המעשה הזה נקרא יִנְאַף. התורה מסבירה שזהו מעשה חמור מאוד כי יש בו פגיעה כפולה: זו גם פגיעה בה', שציווה עלינו לשמור על קדושת המשפחה, וגם פגיעה קשה וכואבת מאוד באדם אחר. המילה יִנְאַף מגיעה משתי משמעויות מעניינות. הראשונה היא מלשון להפנות, כי האדם מפנה את עצמו מהמשפחה שלו אל אדם זר. המשמעות השנייה היא מלשון כעס, כי מעשה כזה גורם להרבה כאב וכעס אצל מי שנפגע.
התורה פותחת במילה וְאִישׁ כדי ללמד אותנו שהחוק הזה מדבר על אנשים בוגרים שכבר הגיעו לגיל מצוות ומבינים את המעשים שלהם, ולא על ילדים קטנים. אולי תשאלו את עצמכם למה התורה חוזרת פעמיים וכותבת גם אֵשֶׁת אִישׁ וגם אֵשֶׁת רֵעֵהוּ? התורה רוצה להדגיש לנו שאי אפשר לוותר על הכללים של ה'. גם אם הבעל מסכים שחבר שלו ייקח את אשתו, המעשה הזה תמיד נשאר אסור. קדושת הנישואין היא כל כך חשובה, שאי אפשר לשנות אותה בשום מצב, וגם אסור לאף אחד לנקום באחרים דרך מעשים כאלה.
בגלל שהמעשה הזה כל כך פוגע והורס, התורה קובעת עליו עונש חמור של מוֹת־יוּמַת. חכמים מסבירים שכאשר התורה לא מפרטת איזה עונש בדיוק, בית הדין בוחר בעונש הקל ביותר שאינו משאיר סימן על הגוף, ממש כמו מוות טבעי שקורה בידי שמיים. בסוף הכתוב מופיעות המילים הַנֹּאֵף וְהַנֹּאָפֶת, שמלמדות אותנו ששני האנשים שבחרו לעשות את המעשה הרע נושאים באחריות שווה ונענשים יחד. אבל חשוב לדעת שאם מישהו הכריח את האשה לעשות זאת בניגוד לרצונה, היא כמובן לא אשמה כלל ולא תקבל שום עונש, כי ה' יודע שהיא לא עשתה זאת מבחירה.