יצא לכם פעם לחשוב למה לאנשים עם תפקידים מאוד חשובים יש כללים מיוחדים משלהם? הכהנים הם המשרתים המיוחדים של ה׳, ולכן הם צריכים לשמור על עצמם קדושים וטהורים יותר מכולם. במקום שאנשים ינסו לגלות עתידות בכל מיני דרכים אסורות, עם ישראל צריך לפנות אל הכהנים כדי לדעת מה ה׳ רוצה. בגלל התפקיד החשוב הזה, ה׳ מצווה עליהם להתרחק מדברים שעלולים לטמא אותם.
ה׳ פונה למשה ומשתמש בכפילות של מילים, אֱמֹר ולאחר מכן וְאָמַרְתָּ. הסיבה לכך היא כדי ללמד את הכהנים הגדולים שעליהם לדאוג גם לילדים שלהם. הם צריכים לחנך את הכהנים הצעירים לשמור על הטהרה ולא להיטמא. הציווי מופנה אֶל־הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן, כדי ללמד אותנו שהכלל הזה שייך לבנים של אהרן הכהן. גם אם לכהן יש פציעה או מום בגוף והוא לא יכול לעבוד במזבח, הוא עדיין מכובד, חלק ממשפחת אהרן, וחייב לשמור על הטהרה שלו בכל מקום ובכל זמן.
הכלל החשוב הוא לְנֶפֶשׁ לֹא־יִטַּמָּא. התורה משתמשת במילה נפש כדי לתאר אדם שמת, כי ברגע שהנפש עוזבת את הגוף, הגוף נשאר כמו חומר ריק שסופג אליו טומאה, ולכל כהן וכהן אסור להתקרב ולהיטמא ממנו.
אבל מה קורה אם אין מי שידאג לאותו אדם שעזב את העולם? כאן מגיעה המילה בְּעַמָּיו. התורה מסבירה שהאיסור חל רק כאשר האדם נמצא בתוך העם שלו, כלומר שיש לו קרובי משפחה או אנשים אחרים שיכולים לדאוג לקבורה שלו. אבל אם אדם נפטר ואין לו אף אחד בעולם שיעזור לו, הכהן לא רק שרשאי להיטמא, אלא הוא ממש חייב ללכת ולקבור אותו בעצמו. זו מצווה כל כך גדולה וחשובה, שהיא באה לפני כל כללי הטהרה הרגילים של הכהן.