ויקרא, פרק כ״ב, פסוק י״ב

זכותה של וּבַת־כֹּהֵן לאכול ממתנות הכהונה פוקעת כבר משלב האירוסין, כִּי תִהְיֶה לְאִישׁ זָר שאינו שייך למעמד הכהונה או לאדם הפסול לה הלכתית. המילה הִוא ממקדת את הפסול בבת עצמה, אך היא עדיין נחשבת לזרע כהן המזכה את אמה באכילת תרומה. הקביעה כי בִּתְרוּמַת הַקֳּדָשִׁים לֹא תֹאכֵל מכוונת ספציפית לאיסור עולמי על אכילת בשר קורבנות, זכות שאובדת לה לצמיתות מרגע שנישאה לזר, בשונה מתרומה רגילה שאליה תוכל לשוב בעתיד אם תחזור לבית אביה. בנוסף, מתוספת האות ו' בתחילת הפסוק נלמד שגם בת לוי או ישראל שקיימה יחסים אסורים נפסלת עקב כך לצמיתות מלהינשא לכהן.