יצא לכם פעם לראות עגלה קטנה שהולכת צמוד צמוד לאמא שלה ברפת, או טלה קטן שרץ אחרי הכבשה באחו? הקשר הטבעי הזה בין אמא לתינוק שלה קיים גם אצל בעלי החיים, והתורה מבקשת מאיתנו לכבד אותו. כשאנחנו צריכים להכין בשר לאוכל או להביא קורבן לה', התורה מציבה לנו גבולות כדי שנזכור תמיד להתנהג ברחמים ולא באכזריות. לכן, יש חוק מיוחד על שור או שה. המילים האלו מלמדות אותנו שהכלל הזה קשור לחיות משק רגילות כמו פרות וכבשים, ולא לחיות בר או לציפורים, והמילה או מוסיפה שזה תקף גם אם מדובר בבעלי חיים מעורבים ממינים שונים.
התורה אומרת אתו ואת בנו, ולמרות שזה נשמע כאילו מדובר על אבא ובן, הכוונה האמיתית היא לאמא ולתינוק שלה, כי בטבע התינוק תמיד קשור והולך אחרי אמא שלו. המילה תשחטו כתובה בלשון רבים כדי ללמד אותנו שגם אם אדם אחד מכין את האמא לבשר ואדם אחר לגמרי מכין את הבת, עדיין אסור לעשות זאת, וזה בכלל לא משנה את מי מכינים קודם. הכלל החשוב הזה חל ביום אחד. ואיך סופרים יום בתורה? ממש כמו בסיפור בריאת העולם, היום מתחיל בערב ומסתיים כשהכוכבים יוצאים בערב שלמחרת. ככה התורה מלמדת אותנו לעצור, לגלות התחשבות בבעלי החיים, ולזכור שמידת הרחמים חשובה תמיד.