תארו לעצמכם שאתם מוזמנים לסעודה חשובה ומיוחדת מאוד. בטח הייתם מוודאים שאתם נקיים לגמרי לפני שאתם מתיישבים לשולחן, נכון? במשפחת הכהנים יש כללים קפדניים מאוד לגבי האוכל שלהם. הכהנים מקבלים מהעם אוכל קדוש ומיוחד, אבל אסור להם לאכול אותו אם הם נמצאים במצב של טומאה.
כשהתורה מסבירה מי רשאי לאכול מהאוכל הזה, היא משתמשת במילים מזרע אהרן. יצא לכם לחשוב למה לא כתוב פשוט "מבני אהרן"? הסיבה היא שהמילה זרע כוללת את כל המשפחה, גם את הבנות. בניגוד לעבודה בתוך בית המקדש ששייכת רק לגברים, את האוכל הקדוש הזה, שנקרא תרומה, מותר גם לנשות הכהנים ולבנותיהם לאכול.
אולי הייתם חושבים שאהרן הכהן הגדול, שהוא כל כך קדוש וחשוב, חסין מפני טומאה ולא צריך לשמור על הכללים האלה. בדיוק בגלל זה מופיעה המילה והוא, כדי ללמד אותנו שגם אהרן בכבודו ובעצמו כפוף לאותם כללי טהרה ואין לו הנחות.
התורה מפרטת סוגים שונים של טומאה, מהמצב החמור ביותר ועד לקל ביותר. לפעמים כהן נטמא בגלל מחלות ארוכות שפוגעות בגוף, ולפעמים בגלל דברים חיצוניים, כמו מגע באדם שנפטר, שנקרא טמא נפש. בכל המצבים האלה, הכהן לא יכול לאכול מהאוכל הקדוש עד אֲשֶׁר יִטְהָר. תהליך הטהרה משתנה לפי סוג הטומאה. במקרים קלים מספיק לטבול במקווה ולחכות לשקיעת השמש בערב, ובמקרים של מחלה צריך לחכות לפעמים ימים ארוכים עד להחלמה מלאה, ורק אז הכהן חוזר להיות טהור ויכול לשבת שוב לאכול מהקודשים.