קרה לכם פעם שחיכיתם שהשמש תשקע כדי להתחיל משהו חשוב, כמו לסיים צום או לשבת לשולחן החג? גם כהן שהיה צריך להיטהר, לא יכול היה להסתפק רק בטבילה במים. הוא היה צריך לחכות בסבלנות לערב. המילים וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ מכוונות לזמן שבו השמש שוקעת והכוכבים יוצאים. ברגע הזה מתחיל יום חדש, ואז וְטָהֵר, כלומר הכהן הופך לטהור באופן אוטומטי, בלי שיצטרך לעשות פעולה נוספת באותו רגע.
עכשיו, כשהגיע הערב, מותר לו סוף סוף לאכול מִן הַקֳּדָשִׁים. המילה "מן" מלמדת אותנו שמותר לו לאכול רק חלק מהאוכל הקדוש, ולא את כולו. מותר לו לאכול את התרומה, שהיא האוכל הבסיסי שהכוהנים מקבלים, אבל הוא עדיין לא יכול לאכול מבשר הקורבנות עד שיביא קורבן מיוחד בבוקר שלמחרת.
למה ה' מרשה לו לאכול את התרומה מיד בערב ולא מבקש ממנו לחכות למחר? התורה מסבירה זאת במילים כִּי לַחְמוֹ הוּא. התרומה היא האוכל הרגיל והבסיסי של הכהן. ה' דואג לכהן ולא רוצה שהוא יישאר רעב כל הלילה, ולכן מאפשר לו לחזור ולאכול את האוכל שלו מיד כשהשמש שוקעת.