ויקרא, פרק כ״ג, פסוק י״ט

בחג השבועות מוקרבת מערכת קרבנות ייחודית המלווה את מנחת שתי הלחם, והתורה מדגישה במילה וַעֲשִׂיתֶם את עשייתם הפיזית של הכהנים. במסגרת זו מוקרב שְׂעִיר־עִזִּים אֶחָד המיועד במפורש לְחַטָּאת, כדי לכפר על טומאות שאירעו במקדש ולבטא את חסד ה' על העם הזקוק לטהרה תמידית. יחד איתו מובאים וּשְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה לְזֶבַח שְׁלָמִים, שהם קרבנות השלמים הציבוריים היחידים בתורה, ולכן קדושתם חמורה והם נאכלים לכהנים בלבד. כבשים אלו מונפים בעודם חיים יחד עם הלחם, ושחיטתם המכוונת לשם קרבן שלמים היא שמתירה את הלחם לאכילה. חיבור זה בין קרבנות השלמים ללחם מסמל את האידיאל הלאומי של קיום חיים שלווים, שמחים וקדושים בארץ ישראל תחת השגחת ה'.