ויקרא, פרק כ״ג, פסוק ל״ב

יצא לכם פעם לשאול את עצמכם למה אנחנו אוכלים סעודה גדולה וטעימה ממש לפני שמתחיל צום יום הכיפורים? התורה אומרת לנו להתחיל להתכונן כבר בתשעה לחדש, למרות שהצום עצמו חל בכלל ביום העשירי. הסיבה הפשוטה והיפה היא שה' רוצה שנאכל ונשתה היטב ביום התשיעי, כדי שיהיה לנו מספיק כוח לצום ביום העשירי. מי שאוכל ביום התשיעי, זה נחשב לו כאילו עשה מצווה גדולה וצם יומיים שלמים! זה גם מראה שהצום שלנו הוא לא עונש, אלא כלי מיוחד שעוזר לנו לנקות את הלב ולהתכונן לשמחה הגדולה של חג הסוכות שמגיע מיד אחר כך. יום הכיפורים נקרא בתורה שבת שבתון. בשבת רגילה אנחנו נחים ממלאכה כדי לזכור שה' ברא את העולם, אבל כאן המילה שבת מופיעה פעמיים. הכפילות הזו מלמדת שביום הכיפורים אנחנו נחים גם ממלאכה וגם מהנאות הגוף. לכן מופיע הציווי ועניתם את נפשתיכם, שמשמעותו היא הצום עצמו וההתבוננות הפנימית שלנו. מעניין לראות שהתורה קוראת ליום הזה שבתכם, כלומר השבת שלכם. למה? כי את השבת הרגילה ה' קבע בעצמו עוד בזמן בריאת העולם, אבל את התאריכים של המועדים ושל יום הכיפורים קובעים עם ישראל ובית הדין, ולכן היום הזה מיוחס אלינו. הפסוק ממשיך ואומר שהצום נמשך בערב מערב עד ערב. זה קודם כל מזכיר לנו שבלוח השנה היהודי, כל יום חדש מתחיל בלילה ולא בבוקר. אבל יש כאן גם הנחיה חשובה: אנחנו לומדים שצריך להתחיל את הצום ואת המנוחה קצת לפני שקיעת השמש, ולסיים אותם קצת אחרי צאת הכוכבים. התורה מסיימת במילים תשבתו שבתכם כדי ללמד אותנו שהכלל הזה, של להוסיף קצת זמן מהיום הרגיל אל תוך היום הקדוש, נכון לא רק ליום הכיפורים, אלא לכל שבת ולכל חג במהלך השנה.