קרה לכם פעם שהייתם כל כך כועסים בתוך מריבה, עד שכמעט אמרתם מילים שממש לא כדאי להגיד? במחנה ישראל קרה אירוע חריג ועצוב מאוד שמתחיל בדיוק כך.
איש אחד רב עם אדם אחר, ומתוך הכעס הגדול הוא עשה מעשה חמור. במהלך המריבה, וַיִּקֹּב האיש אֶת הַשֵּׁם. מה זה אומר? הפועל וַיִּקֹּב פירושו לבטא מילה בקול רם ובצורה מדויקת. האיש הגה במפורש את שמו המיוחד והקדוש של ה' שהוא שמע במעמד הר סיני, ואז וַיְקַלֵּל אותו. במקרה הזה לא משתמשים במילים עדינות, אלא כותבים בדיוק את המילה הקשה הזו, כדי שנבין כמה זה חמור לזלזל כך בשם ה'.
מיד אחרי המעשה, האנשים ששמעו אותו הזדעזעו ווַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה. הם הביאו אותו אל משה לבדו ובשקט, בלי לפרסם את מה שקרה לכולם, כדי שעוד אנשים לא ישמעו את המילים הנוראיות שהוא אמר. בנוסף, הם פשוט לא ידעו מה צריך להיות העונש של אדם שעושה מעשה כל כך חמור, ורצו שמשה ישאל את ה' מה לעשות.
בסוף הסיפור, אנחנו מגלים מי הייתה המשפחה של אותו אדם: וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי מלְמַטֵּה דָן. יצא לכם לחשוב למה חשוב לנו לדעת מי הייתה אמא שלו ומאיזה שבט הוא הגיע? קודם כל, כדי ללמד אותנו שכשאדם מתנהג בצורה רעה, הוא מביא בושה לא רק לעצמו, אלא גם להורים שלו ולכל המשפחה והשבט.
בנוסף, השם של אמו רומז על ההתנהגות שלה. קראו לה שלומית כי היא הייתה מפטפטת ואומרת שלום לכל אדם שעבר ברחוב, ובת דברי כי היא הייתה מדברת יותר מדי. חוסר הצניעות שלה והפטפוט המוגזם השפיעו בסופו של דבר על החינוך של הבן שלה. אבל יש כאן גם מחמאה גדולה לשאר עם ישראל. העובדה שמציינים בדיוק את השם שלה, מראה שהיא הייתה היחידה בכל עם ישראל שהתנהגה בצורה כזו במצרים. זה מזכיר לנו כמה שאר בנות ישראל היו צנועות וטהורות.