ירמיהו, פרק ל״ט, פסוק ד׳

Jeremiah 39:4Sefaria

וַיְהִ֡י כַּאֲשֶׁ֣ר רָ֠אָ֠ם צִדְקִיָּ֨הוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָ֜ה וְכֹ֣ל ׀ אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֗ה וַֽ֠יִּבְרְח֠וּ וַיֵּצְא֨וּ לַ֤יְלָה מִן־הָעִיר֙ דֶּ֚רֶךְ גַּ֣ן הַמֶּ֔לֶךְ בְּשַׁ֖עַר בֵּ֣ין הַחֹמֹתָ֑יִם וַיֵּצֵ֖א דֶּ֥רֶךְ הָעֲרָבָֽה׃

חשבתם פעם איך אפשר לחמוק החוצה מתוך עיר שצבא שלם מקיף אותה מכל הכיוונים? בדיוק ברגעים המותחים ביותר, כשהאויבים כבר מתחילים להיכנס לתוך ירושלים, המלך והלוחמים שלו מנסים לברוח בחסות החושך. מתברר שגם צבא גדול לא יכול להקיף עיר שלמה בלי להשאיר אף פתח. הבבלים ריכזו את החיילים שלהם במקומות שבהם הם פרצו את החומה, וכך נוצרו רווחים שאפשרו למלך ולאנשיו להתגנב החוצה. הם ברחו דרך שער שעמד בין שתי החומות, במסלול שנקרא דֶּרֶךְ גַּן הַמֶּלֶךְ, כי הוא עבר ממש קרוב לגן של המלך. משם הם מיהרו לברוח אל הָעֲרָבָה, שזה בעצם אזור של מדבר. הם פנו דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה, כלומר לכיוון ערבות יריחו, כנראה מתוך תקווה לחצות את הנהר ולהגיע למקום מבטחים.


רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צהל
פסוק ג׳
פסוק ה׳

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.