תארו לעצמכם שאתם עומדים מול שר צבא חזק, והוא פתאום אומר לכם שאתם חופשיים לגמרי ללכת לאן שרק תרצו. מה הייתם מרגישים? זה בדיוק מה שקרה לירמיהו הנביא.
אחרי החורבן, שר הצבא הבבלי נותן לירמיהו חופש מוחלט לבחור איפה הוא רוצה לחיות. השר מדבר, אבל ירמיהו שותק. המילים וְעוֹדֶנּוּ לֹא־יָשׁוּב מלמדות שירמיהו התעכב ולא ענה מיד. שר הצבא הבין מתוך השתיקה הזו שירמיהו מעדיף להישאר בארץ ישראל ולא לגלות לבבל.
לכן, השר אומר לו: וְשֻׁבָה אֶל־גְּדַלְיָה... אֲשֶׁר הִפְקִיד מֶלֶךְ־בָּבֶל, כלומר הוא מציע לו ללכת אל גדליה, שהמלך מינה להיות השליט על ערי יהודה. אבל השר מיד מוסיף ומדגיש: אוֹ אֶל־כָּל־הַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ לָלֶכֶת לֵךְ. המשמעות היא שירמיהו לא מוגבל בכלל, והוא יכול לבחור ללכת לכל מקום אחר שנראה לו נכון, בלי שאף אחד יכריח אותו.
לפני שהם נפרדים, כתוב: וַיִּתֶּן־לוֹ רַב־טַבָּחִים אֲרֻחָה וּמַשְׂאֵת. מה זה אומר? אֲרֻחָה היא קצבה קבועה של אוכל מבית המלך כדי שיהיה לירמיהו ממה לחיות, והמילה מַשְׂאֵת פירושה מתנה מכובדת. מלך בבל בעצמו ציווה לתת לירמיהו את המתנות האלה, כדי להראות לו כבוד גדול כנביא ה'. בסוף המפגש, וַיְשַׁלְּחֵהוּ, שר הצבא שלח את ירמיהו לדרכו כאדם חופשי לחלוטין.