יצא לכם פעם לספר לחברים סיפור ולגלות שסיפרתם את הסוף לפני האמצע, רק בגלל שרציתם לחבר יחד דברים שקשורים לאותו נושא? זה בדיוק מה שקורה כאן. התורה אומרת וּבָא אַהֲרֹן אל הקודש, אבל זה מעורר שאלה גדולה: למה שהכהן הגדול ייכנס למקום הקדוש ביותר רק כדי להוריד את הבגדים שלו? הרי זה לא הגיוני שהוא יישאר שם בלי בגדים.
ההסבר הוא שהתורה לא כותבת כאן את הפעולות לפי הסדר שבו הן קרו באמת. התורה פשוט רצתה לספר לנו ברצף אחד על כל העבודות המיוחדות שאהרן הכהן עושה כשהוא לובש את בגדי הפשתן הלבנים. באמת, אהרן נכנס שוב אל קודש הקודשים כדי להוציא משם את הכלים שהוא השאיר שם קודם. אי אפשר להשאיר כלים עם אפר במקום כל כך קדוש, כי זה מראה חוסר כבוד כלפי ה'.
כאשר אהרן מסיים את התפקיד שלו בפנים, התורה אומרת וּפָשַׁט את בגדי הלבן. מיד אחרי שהוא מוריד אותם, הוא צריך לטבול במים ולהיטהר לפני שהוא לובש את בגדי הזהב כדי להמשיך בעבודה בחוץ.
בסוף התהליך כתוב על הבגדים הלבנים וְהִנִּיחָם שָׁם. זה אומר שאהרן צריך להשאיר אותם שם לתמיד. אסור לו, ולשום כהן אחר, להשתמש בבגדים האלה שוב לעולם, אפילו לא ביום הכיפורים של השנה הבאה. הבגדים האלה שימשו לעבודה כל כך קדושה לפני ה', ולכן הם התעלו לקדושה עליונה ואי אפשר להשתמש בהם יותר. יש לכך גם משמעות מיוחדת: יום הכיפורים הוא יום של תשובה שבו אנחנו משתנים והופכים לאנשים חדשים, ולכן גם הבגדים של הכהן הגדול חייבים להיות חדשים לגמרי בכל שנה.