ויקרא, פרק ט״ז, פסוק כ״ד

תארו לעצמכם שאתם הכהן הגדול ביום הכיפורים. הרגע סיימתם את החלק המותח והחשוב ביותר של היום, ועכשיו הגיע הזמן לעבור לשלב הבא ולהחליף את בגדי הלבן המיוחדים. אבל לפני שמחליפים בגדים, התורה מצווה ורחץ את בשרו במים. הכהן לא סתם שוטף את עצמו, אלא טובל את כל גופו במקווה. הטבילה הזו חייבת להיות במקום קדוש, כלומר בתוך השטח המקודש של בית המקדש, והיא נעשתה על גג של חדר מיוחד שנקרא "בית הפרווה". מיד אחרי הטבילה נאמר ולבש את בגדיו. הכוונה היא לא לבגדים רגילים שאיתם הולכים בבית, אלא לשמונת בגדי הזהב המפוארים שבהם הכהן עובד בכל ימות השנה. כשהוא מוכן, נאמר ויצא, כלומר הוא יוצא מהחדר שבו טבל אל החצר הגדולה שבה עומד המזבח. שם הוא ניגש להקרבה ועשה את עלתו ואת עלת העם. הכהן מקריב את קורבנות העולה, אבל הסדר כאן מאוד חשוב: קודם כל הוא מקריב את הקורבן שלו, ורק אחר כך את הקורבן של העם. למה? כי הכהן חייב קודם כל לבקש סליחה ולכפר על עצמו לפני שהוא יכול לכפר על אחרים. כל הפעולות האלו מובילות לסיום המרגש של היום: וכפר בעדו ובעד העם. הקורבנות האלו משלימים את הסליחה של יום הכיפורים. אחרי שהם כבר כיפרו על החטאים הגדולים בחלק הראשון של היום, הקורבנות האלו מנקים אותם מדברים קטנים ועדינים יותר, כמו מצוות טובות ששכחו לעשות או אפילו מחשבות לא טובות שהיו להם בלב. כך תהליך הסליחה מסתיים, וכולם יוצאים נקיים וטהורים.