יצא לכם פעם לנסות להיפטר מהרגל ישן ולא כל כך טוב? כשבני ישראל יצאו ממצרים, הם היו צריכים להשאיר מאחור לא רק את העבדות, אלא גם כמה מנהגים לא נכונים שהם למדו מהסביבה. במצרים, אנשים האמינו בכל מיני כוחות דמיוניים. לכן התורה מצווה וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד, כלומר, אסור להם יותר להביא מתנות וקרבנות לכוחות האלה. המילה "עוד" באה ללמד אותנו שזה היה הרגל ישן שהם היו חייבים להפסיק מיד ברגע זה. ה' ביקש שיביאו את הקרבנות רק למקום אחד, למשכן, כדי שכולם יפנימו ויזכרו שרק ה' מנהיג את העולם ואין לאף אחד אחר כוח אמיתי חוץ ממנו.
אבל למי הם היו רגילים להביא את הקרבנות? לַשְּׂעִירִם. באותם ימים, אנשים דמיינו שיש במקומות שוממים יצורים מפחידים שנראים כמו עיזים, וקראו להם "שעירים". הם חשבו בטעות שאם הם יביאו לאותם יצורים מתנות, הם יעזרו להם או יגלו להם דברים על העתיד. התורה אומרת לנו שמי שמאמין בזה ועושה את זה, זהו מצב אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם. המשמעות של המילה הזו כאן היא התרחקות ובגידה. תארו לעצמכם שאתם מפנים גב לחבר הכי טוב שלכם, זה שתמיד אוהב ושומר עליכם, והולכים לבקש עזרה ממישהו אחר. כשפונים לכוחות דמיוניים במקום לה', זה ממש דומה לזה.
בגלל שכל כך חשוב לזכור שה' הוא היחיד שמשגיח עלינו, התורה קובעת שזו חֻקַּת עוֹלָם תִּהְיֶה זֹּאת לָהֶם לְדֹרֹתָם. זהו חוק קבוע לתמיד, לכל הדורות שלנו. לעולם אסור לנו להאמין באלילים או בכוחות דמיוניים, אלא עלינו לבטוח תמיד רק בה'.