ויקרא, פרק י״ז, פסוק ח׳

יצא לכם פעם לנסות לשחק משחק שבו כל אחד מחליט להמציא חוקים משלו? סביר להניח שזה היה יוצר בלבול גדול. בדומה לכך, הקשר שלנו עם ה' דורש סדר ומסגרת מדויקת. התורה מלמדת אותנו שאת הקורבנות מותר להקריב אך ורק במקום אחד מיוחד, והוא המשכן. אי אפשר להתקרב אל ה' בלי להקשיב לדרך שהוא קבע עבורנו. לכן, התורה מוסיפה חוק חדש במילים וַאֲלֵהֶם תֹּאמַר. אחרי שבני ישראל למדו שאסור לשחוט קורבנות מחוץ למשכן, עכשיו הם מוזהרים שאסור גם להעלות ולהקריב אותם בחוץ. התורה משתמשת במילים אִישׁ אִישׁ כדי ללמד שאפילו אם שני אנשים עשו את הפעולה הזו יחד, שניהם אחראים למעשה. החוק הזה שייך לכל אדם מִבֵּית יִשְׂרָאֵל, וגם וּמִן הַגֵּר אֲשֶׁר יָגוּר, כלומר הוא כולל גם אנשים שהחליטו להתגייר ולהצטרף לעם ישראל. על אילו קורבנות מדובר? התורה מזכירה עֹלָה, שזהו קורבן שנשרף כולו על המזבח, אוֹ זָבַח, שזהו קורבן שאת הבשר שלו אוכלים. המילים האלו יחד מלמדות שהאיסור חל על כל סוגי הקורבנות. המילה יַעֲלֶה מסבירה לנו שהאיסור הוא דווקא על השלב הסופי של העלאת הקורבן על המזבח לשם ה'.