יצא לכם פעם להסתכל על המשפחה שלכם ולחשוב על הקשר המיוחד שיש לנו עם הדודים והדודות? התורה מלמדת אותנו שיש קרובי משפחה שקרובים אלינו כל כך, עד שאסור לאדם להתחתן איתם. הכלל הזה כולל גם את הדודה, האחות של אבא, ולא משנה אם היא אחות מלאה שלו או חצי אחות.
התורה מסבירה את הסיבה לכך במילים שְׁאֵר אָבִיךָ הִוא. המילה שְׁאֵר פירושה בשר או משפחה קרובה. אולי תשאלו, למה התורה מדגישה שהיא המשפחה של אבא, ולא אומרת שהיא המשפחה של הבן עצמו? הסיבה היא שהקרבה של הילד אל הדודה נוצרת דרך אבא שלו. בגלל שהאב והבן נחשבים קרובים כמו גוף אחד, הדודה הופכת להיות קרובת משפחה של הבן בזכות אבא.
מתוך ההלכה הזו עולה שאלה מעניינת: למה לאחיין אסור להתחתן עם הדודה שלו, אבל בעבר לדוד היה מותר להתחתן עם האחיינית שלו? התשובה קשורה לאופן שבו משפחות חיו. בדרך כלל, דודה הייתה עוזרת המון בגידול של האחיין שלה ונמצאת איתו קרוב מאוד בכל יום. בגלל הקרבה הגדולה והיומיומית הזו, התורה רצתה לשמור מראש על גבולות ברורים של קדושה וכבוד במשפחה. לעומת זאת, דודים גברים היו פחות מעורבים בגידול היומיומי של האחייניות שלהם, ולכן החשש לקרבה מוגזמת היה קטן יותר.