ויקרא, פרק י״ח, פסוק י״ד

יצא לכם פעם לצייר עץ משפחה? בטח שמתם לב שיש קרובי משפחה שנולדו לתוך המשפחה, ויש כאלה שהצטרפו אליה כשהם התחתנו עם מישהו מהמשפחה. אחרי שלמדנו עם מי אסור להתחתן מתוך קרובי המשפחה הקרובים אלינו מלידה, התורה מלמדת אותנו על קרובים שהצטרפו למשפחה בעקבות נישואין. כשהתורה אומרת עֶרְוַת אֲחִי אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה, היא מיד מסבירה למה הכוונה במילים אֶל אִשְׁתּוֹ לֹא תִקְרָב. זה לא אומר שיש כאן שני כללים שונים, אלא משפט אחד שמסביר את עצמו: אסור לאדם להתחתן עם אשתו של דוד שלו, האח של אבא. הסיבה שמדובר דווקא על האח של אבא היא שבתקופת התנ"ך, האח של האבא היה שייך בדיוק לאותו השבט ולאותה המשפחה הקרובה שלנו. התורה מסבירה את הסיבה לכלל הזה במילים דֹּדָתְךָ הִוא. כלומר, למרות שהיא לא קרובת משפחה מלידה, ברגע שהיא התחתנה עם הדוד היא הופכת להיות דודה שלך לכל דבר ולתמיד, אפילו אם הדוד כבר הלך לעולמו. מכאן אנחנו לומדים עיקרון חשוב מאוד: בעל ואישה נחשבים למשפחה אחת ממש.