יצא לכם פעם לחשוב מה קורה כשבעל חיים מעורב במעשה לא טוב של בן אדם? התורה מלמדת אותנו לשמור על הסדר המיוחד שה' ברא בעולם, ולכן ישנו איסור חמור מאוד על אדם שעושה מעשה רע שנוגד את חוקי הטבע יחד עם בעל חיים. כאשר התורה משתמשת במילה תִּקְרַב, היא מלמדת אותנו שהאדם עשה את המעשה הזה בכוונה מוחלטת ולא בטעות. בנוסף, התורה כותבת כָּל בְּהֵמָה כדי להסביר שהכלל הזה נכון לגבי כל סוג של בעל חיים, בין אם הוא גדול ובין אם הוא קטן. המילים דְּמֵיהֶם בָּם מספרות לנו שגם האדם וגם הבהמה מקבלים עונש כבד מאוד מבית הדין על המעשה הזה.
אבל כאן עולה שאלה ממש מסקרנת: למה בעצם הבהמה נענשת? הרי לבעלי חיים אין שכל כדי להבדיל בין טוב לרע, והם לא באמת בוחרים מה לעשות כמו בני אדם! המפרשים מסבירים לכך שתי סיבות חכמות. הסיבה הראשונה היא שהבהמה הפכה להיות סוג של מכשול שדרכו האדם חטא. הסיבה השנייה היא כדי למנוע בושה. תארו לעצמכם שאנשים היו עוברים ברחוב, מצביעים על הבהמה ואומרים שזו הבהמה שבגללה אותו אדם נענש. כדי למנוע את הבושה והקלון, הבהמה מורחקת.
מתוך ההסבר הזה אנחנו לומדים שני דברים עצומים לחיים שלנו. קודם כל, אם התורה מחמירה כל כך עם בהמה שאין לה שכל רק בגלל שהיא גרמה למכשול, תארו לעצמכם כמה אנחנו צריכים להיזהר לעולם לא להכשיל את החברים שלנו או לגרום להם לעשות משהו רע. הדבר השני והנפלא הוא שאם ה' כל כך דואג לכבוד של אנשים שחטאו ומונע מהם להתבייש שוב ושוב, על אחת כמה וכמה שהוא דואג, אוהב ושומר על הכבוד של אנשים צדיקים וטובים.