תחשבו על רגע שבו מישהו עשה משהו ממש לא טוב, וכולם מסביב הרגישו את התוצאות של המעשה שלו. בעבר הרחוק הייתה עבודה זרה אכזרית במיוחד שנקראה "מולך", ואנשים היו מוכנים לעשות דברים נוראים לבני המשפחה שלהם כדי לעבוד את האליל הזה. כשאדם בוחר לעשות מעשה כל כך חמור, ה' אומר וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת פָּנַי. זה אומר שה', שמנהיג את כל העולם העצום שלנו, כביכול עוזב את כל שאר העניינים ומפנה את כל תשומת הלב שלו רק כדי לטפל באותו אדם.
אבל אל תדאגו, העונש לא עובר לכולם. המילים בָּאִישׁ הַהוּא מדגישות שרק מי שבחר לעשות את המעשה הרע הזה בכוונה מלאה יקבל עונש, ולא שאר הציבור. העונש שלו הוא וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ, כלומר עונש רוחני שבו הנפש שלו מתנתקת ונכרתת מהחיבור המיוחד לעם ישראל ולעולם הבא.
התורה מסבירה שהסיבה לכך היא כִּי מִזַּרְעוֹ נָתַן לַמֹּלֶךְ. המילה "זרעו" מכוונת לילדים ולנכדים שלו. אותו אדם חשב שאם הוא יקריב חלק מהמשפחה שלו לאליל, זה ישמור על שאר המשפחה שלו, אבל ה' מראה לו שזו טעות מוחלטת.
המעשה הזה גורם לעוד שני דברים עצובים. הראשון הוא לְמַעַן טַמֵּא אֶת מִקְדָּשִׁי. המילה "מקדשי" כאן לא מדברת רק על מבנה, אלא על עם ישראל כולו. מעשה רע של אדם אחד פוגע בקדושה של כל העם וגורם להתרחקות של ה' מאיתנו. הדבר השני הוא וּלְחַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי. כשאנשים מעמים אחרים רואים יהודי שמתנהג באכזריות כזו, הם עלולים לחשוב בטעות שכך ה' ציווה אותו לעשות, וכך השם של ה' מתבזה חלילה בעולם.