תארו לעצמכם שהייתם מוזמנים לארמון כדי להגיש מתנה אישית למלך חשוב. בטח הייתם מוודאים שהמתנה מושלמת, וגם שאתם נראים במיטבכם ולבושים בצורה הכי מכובדת שיש, נכון? על אחת כמה וכמה, כשהכהן ניגש לעבוד במשכן לפני ה׳, העבודה דורשת ממנו להיות שלם בגופו וללא פגיעה.
המילים כָל אִישׁ באות ללמד אותנו שהכלל הזה כל כך חשוב, שהוא תקף לגבי כולם, ואפילו אהרן הכהן הגדול והקדוש צריך להקפיד עליו. התורה מוסיפה את המילים אֲשֶׁר בּוֹ מוּם כדי להדגיש שהכלל חל גם אם מדובר בפגיעה זמנית שעוד מעט תחלוף, ובזמן הזה הכהן לא יכול לעבוד בקודש.
התורה נותנת כמה דוגמאות בולטות כדי שנבין אילו פגיעות מונעות מהכהן לעבוד במקדש. למשל, אִישׁ עִוֵּר, שזה אדם שלא רואה טוב, אפילו אם הפגיעה היא רק בעין אחת. דוגמה נוספת היא אוֹ פִסֵּחַ, שזה אדם שצולע או שיש לו כף רגל עקומה. התורה מזכירה גם מצב של אוֹ חָרֻם, שזה מצב שבו האף פחוס ושקוע מאוד פנימה ומשנה את מראה הפנים. לעומת זאת, המילה אוֹ שָׂרוּעַ מתארת מצב הפוך, שבו איבר אחד בגוף מתוח, בולט או ארוך יותר מהאיבר השני, כמו למשל רגל אחת שארוכה מהשנייה. כל אלו הן רק דוגמאות שמלמדות אותנו עד כמה ההופעה והעמידה לפני ה׳ צריכות להיות שלמות ומכובדות.