יצא לכם פעם להכין מתנה חשובה למישהו שאתם ממש אוהבים? ודאי השתדלתם שהיא תהיה הכי מושלמת שאפשר, בלי שום פגם. כשאנחנו מביאים קרבן לה', אנחנו בעצם מראים לו את האהבה והמסירות שלנו, ולכן הבהמה צריכה להיות שלמה לגמרי.
אבל מה קורה אם בהמה נולדת עם פגם? למשל, התורה מזכירה שרוע, שזו בהמה שנולדה עם רגל אחת ארוכה יותר מהשנייה, או קלוט, שזו בהמה שהפרסות ברגליים שלה סגורות ומחוברות כמו של סוס, ולא סדוקות כמו שצריך. במקרה כזה, התורה אומרת נְדָבָה תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ. הכוונה היא שלא מקריבים אותה, אלא תורמים אותה לקופת המקדש. אפשר למכור את הבהמה, ובכסף שמתקבל משתמשים כדי לשפץ ולשמור על מבנה המקדש. כשמדובר בתרומה של כסף, הפגם של הבהמה לא מפריע.
לעומת זאת, על המזבח עצמו התורה אומרת וּלְנֵדֶר לֹא יֵרָצֶה. אסור בשום אופן להקריב בהמה כזו, כי הקרבן חייב להיות מושלם. הסיבה שהתורה קוראת לתרומה למבנה המקדש בשם נדבה ולקרבן על המזבח בשם נדר, היא שאנשים בדרך כלל תורמים לשיפוץ המקדש בהתנדבות ובשמחה מהלב, אבל קרבנות הם הרבה פעמים מביאים בגלל נדר והבטחה שהם הבטיחו כשהיו בצרה. התורה מזכירה בהתחלה את המילים וְשׁוֹר וָשֶׂה כדי ללמד אותנו שהכלל הזה נכון לכל סוגי הבהמות ולכל סוגי הפגמים, ולא רק לאלו שמוזכרים כאן במפורש.