תארו לעצמכם שמישהו מארץ רחוקה, שאינו מעם ישראל, מגיע לבית המקדש ורוצה להביא מתנה לה'. האם נקבל אותה? התשובה היא שכן, אבל יש תנאי חשוב מאוד. התורה קוראת לאדם כזה בֶּן נֵכָר, כלומר אדם מאומה אחרת. כשהוא רוצה להביא קרבן, שנקרא כאן לֶחֶם אֱלֹהֵיכֶם, הקרבן חייב להיות מושלם לגמרי, בלי שום פגם.
אולי היינו חושבים שאם הגוי מביא את הקרבן, אפשר לוותר לו קצת ולקבל ממנו גם בעל חיים שיש בו חיסרון. לכן התורה מזהירה: וּמִיַּד בֶּן נֵכָר לֹא תַקְרִיבוּ. אסור לכוהנים להקריב על המזבח של ה' בעל חיים פגום, גם אם מי שהביא אותו אינו יהודי. בנוסף, המילים מִכָּל אֵלֶּה מלמדות אותנו שאנחנו לא יכולים לקבל מהם תרומות עבור הקרבנות הציבוריים של כלל עם ישראל, אלא הם יכולים להביא רק קרבן אישי משלהם, כנדבה.
למה בעצם כל כך חשוב שהקרבן יהיה מושלם? התורה מסבירה: כִּי מָשְׁחָתָם בָּהֶם מוּם בָּם. המילה מָשְׁחָתָם קשורה למילה השחתה או קלקול. כלומר, יש בבעל החיים הזה מוּם, חיסרון שפוגע בשלמות הטבעית שלו. כשאנחנו מביאים קרבן לה', זה מסמל את ההתמסרות המלאה שלנו אליו, ולכן אי אפשר להביא משהו חסר או מקולקל. אם בכל זאת יביאו קרבן פגום, התורה אומרת לֹא יֵרָצוּ לָכֶם, כלומר הקרבן הזה לא יתקבל ברצון, לא יעשה נחת רוח לה' ולא יביא שום זכות.