ויקרא, פרק כ״ב, פסוק כ״ו

חשבתם פעם איזו מתנה אפשר לתת למישהו שכבר יש לו את כל מה שבעולם? כשאנחנו מביאים קורבן לה׳, זה לא בגלל שהוא זקוק למתנות או לאוכל כמו מלך רגיל. ה׳ ברא את העולם כולו, והוא נתן לנו את המצוות רק כדי לעשות לנו טוב ולעזור לנו להיות אנשים טובים יותר. לכן, ה׳ הכי אוהב כשאדם מביא זבח תודה, שזה קורבן שמגיע מתוך רצון חופשי ולב שמח שרוצה להגיד תודה, ולא קורבן שחייבים להביא כי עשינו משהו לא בסדר. ההוכחה לכך שה׳ לא צריך את הקורבן לעצמו היא שאת רוב האוכל של קורבן התודה אוכל בכלל האדם שהביא אותו! בנוסף, המצוות מלמדות אותנו על הרחמים הגדולים של ה׳ על כל היצורים. ה׳ ציווה שגור קטן של בהמה יישאר עם אמא שלו במשך שבוע שלם, ורק החל מהזמן של היום השמיני אפשר להביא אותו. זה מראה שהמטרה היא לא סתם לאסוף כמה שיותר קורבנות, אלא לעשות זאת מתוך רחמים וקדושה. עוד הוכחה לרחמים האלה היא האיסור להביא קורבן של בהמה ואת בנו באותו יום בדיוק. ה׳ מגביל את כמות הקורבנות שאפשר להביא כדי ללמד אותנו חמלה, כי כל המצוות שלו נועדו לזכות אותנו, לשמח אותנו ולהאיר את דרכנו.