חשבתם פעם מי מחליט מתי בדיוק מתחיל חג? עד עכשיו התורה לימדה אותנו על מקום קדוש, המשכן, ועכשיו אנחנו לומדים על זמנים קדושים. התורה אומרת למשה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ולמסור להם את מוֹעֲדֵי ה'. יש כאן משהו מיוחד מאוד: הלוח העברי לא עובד לבד כמו שעון. ה׳ נתן לחכמים שלנו את הכוח להחליט מתי יחולו החגים. כשהתורה אומרת אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם, הכוונה היא שהחכמים לוקחים יום חול רגיל לגמרי ויוצקים לתוכו קדושה של חג. ה׳ נתן לנו את האחריות הזו כדי שכל עם ישראל יהיה מאוחד ויחגוג יחד, ולא שכל אחד יקבע לעצמו מתי לחגוג.
למרות שאנחנו אלה שקובעים את התאריך, המילים אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי מזכירות לנו שאלו לא סתם ימי חופש שלנו. אלו ימים מיוחדים שבהם ה׳ מנהיג את העולם ומשפיע עלינו שפע וטוב. התורה קוראת לימים האלה מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ, כלומר ימים שאנחנו צריכים לכבד ולחגוג בארוחות טעימות, בתפילה ובהתכנסות של כולם יחד.
מיד אחרי הפסוק הזה התורה מזכירה פתאום את השבת. למה להזכיר את השבת בתוך רשימת החגים? כדי להראות לנו את ההבדל החשוב ביניהם. הקדושה של השבת מגיעה ישירות מה׳, והיא קבועה מראש מאז בריאת העולם. לעומת זאת, הקדושה של החגים תלויה בנו ובחכמים שקובעים אותם. בגלל שהשבת כל כך קדושה ועצמאית, אסור לנו אפילו לבשל בה אוכל. אבל בחגים, שהם קשורים אלינו ולעולם שלנו, מותר לנו להכין אוכל כדי לשמוח ולחגוג.