יצא לכם פעם להדליק נר קטן ולראות איך הוא דולק שעות ארוכות בלי להפסיק? במשכן עמדה המנורה המיוחדת, והיא הונחה מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדֻת, כלומר עמוק בתוך האוהל, קרוב מאוד לוילון שהסתיר את ארון הברית. המילה הָעֵדֻת רומזת גם לנס מדהים שקרה שם בכל יום. לאחד הנרות במנורה קראו "הנר המערבי". אהרן הכהן היה שם בו בדיוק את אותה כמות שמן כמו בשאר הנרות, אבל בזמן שכל הנרות כבו בבוקר, הנר הזה המשיך לדלוק כל היום! הנס הזה היה עדות, כלומר הוכחה לכולם, שה' נמצא איתנו.
התפקיד להדליק את המנורה ניתן לאהרן הכהן הגדול בעצמו, בגלל הקדושה הגדולה של המשכן ושל הנס. נאמר שאהרן יכין אֹתוֹ, בלשון יחיד. למה לא כתוב שיכין "אותם"? כדי ללמד אותנו שאהרן לא הדליק את כל הנרות בבת אחת, אלא הכין והדליק כל נר ונר בנפרד, לאט ובתשומת לב.
כדי שהמנורה תאיר מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר, אהרן לא היה צריך לעמוד לידה כל הלילה. הוא פשוט מילא מראש מספיק שמן בכל נר כדי שיספיק אפילו ללילות הארוכים ביותר של החורף, ודאג להשתמש בפתילות בעובי בינוני כדי שהאור יבער בצורה יפה ולא יעלה עשן. המצווה הזו היא חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם, כלומר היא לא הייתה שייכת רק למדבר, אלא היא חובה תמידית לכל הדורות ולכל מנורה שתהיה בבית המקדש.