תחשבו על חקלאי שסיים שנת שמיטה שלמה שבה הוא לא עבד בשדה. עכשיו מתחילה השנה השמינית, והוא חוזר לשגרה. התורה אומרת וּזְרַעְתֶּם אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִת, כלומר, בשנה הזו חוזרים לזרוע ולעבוד כרגיל, בלי לצפות לניסים של צמיחה מעצמה.
אבל רגע, מה החקלאי ומשפחתו יאכלו בזמן שהם מחכים שהתבואה החדשה תצמח? כאן ה' מבטיח ברכה עצומה: וַאֲכַלְתֶּם מִן הַתְּבוּאָה יָשָׁן. הם ימשיכו לאכול מהתבואה שנשארה להם עוד מהשנה השישית. ואל תחשבו שאוכל ישן זה משהו פחות טוב. להפך, התבואה הישנה נחשבת לבריאה ומשובחת יותר. ה' שומר עליה בדרך פלא כדי שהיא לא תירקב או תתקלקל למרות שעבר הרבה זמן.
השפע הזה כל כך גדול, שהוא יספיק עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת עַד בּוֹא תְּבוּאָתָהּ. הברכה תספיק עד לחג הסוכות של השנה התשיעית, שזה הזמן שבו סוף סוף אוספים את התבואה החדשה מהשדה לתוך הבתים. בזכות הברכה הזו, לחקלאים יש שקט נפשי. הם לא צריכים למהר מתוך רעב ולקצור את התבואה החדשה לפני הזמן, והם לא נאלצים לאכול אותה כשהיא עדיין לא בשלה. יש להם שפע רב כל כך מהאוכל הישן, שהם יכולים להמתין בסבלנות וברוגע עד שהתבואה החדשה תתייבש היטב ותהיה מוכנה לגמרי.