יצא לכם פעם לשתול צמחים בגינה ולחכות שהם יגדלו? חקלאים ששותלים שדות שלמים יודעים שאחרי כמה זמן האדמה מתעייפת, ובדרך כלל צריך לתת לה לנוח מדי פעם כדי שתישאר חזקה. אבל בארץ ישראל יש ברכה מיוחדת. התורה אומרת שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ. ה' מבטיח לחקלאים שאם הם יסמכו עליו, הם יוכלו לזרוע את השדה שלהם שש שנים ברציפות, והאדמה לא תחלש בכלל ותמשיך לתת יבול מצוין. חוץ משדות של תבואה, יש גם עצים. התורה אומרת תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ. המילה תִּזְמֹר פירושה לחתוך ולקצוץ ענפים מיותרים כדי שהעץ יצמח טוב יותר, והמילה כַּרְמֶךָ מתארת לא רק גפנים של ענבים, אלא גם מטעים של עצים אחרים כמו עצי זית.
בסוף התהליך מגיע השלב המשמח ביותר, וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ. המילה תְּבוּאָתָהּ מתארת את היבול של הארץ שכבר הספיק לגדול ולהבשיל. המילה וְאָסַפְתָּ מלמדת אותנו הבדל חשוב מאוד בין שש השנים הרגילות לבין שנת השמיטה שתבוא אחר כך. בשש השנים האלו, החקלאי אוסף את כל האוכל לתוך הבית והמחסן שלו. אבל כשתגיע השנה השביעית, הלוא היא שנת השמיטה, הוא כבר לא יאסוף את האוכל רק לעצמו, אלא ישאיר אותו פתוח בשדה כדי שכולם יוכלו לבוא, לקחת ולאכול.