ירמיהו, פרק ל״א, פסוק י״ט

קרה לכם פעם שעשיתם טעות, ואחרי שהבנתם מה עשיתם, הרגשתם צער גדול בלב? כשמישהו מחליט לחזור בתשובה ולתקן את המעשים שלו, זה תהליך שמלווה בהרבה רגשות. האדם אומר לה' כִּי־אַחֲרֵי שׁוּבִי נִחַמְתִּי, כלומר אחרי שחזרתי לדרך הטובה, הרגשתי חרטה עמוקה על מה שעשיתי. השלב הבא הוא וְאַחֲרֵי הִוָּדְעִי, שזה הרגע שבו האדם מסתכל עמוק לתוך עצמו ומבין באמת את הטעויות שלו. מתוך הצער הזה, הוא אומר סָפַקְתִּי עַל־יָרֵךְ. זוהי פעולה של הכאה עם כפות הידיים על צד הגוף, שבעבר הייתה דרך להראות עצב וחרטה. האדם מתאר שתי תחושות של מבוכה כשהוא אומר בֹּשְׁתִּי וְגַם־נִכְלַמְתִּי. יש הבדל בין השתיים: הבושה היא התחושה הפנימית שהאדם מרגיש בתוך הלב שלו בינו לבין עצמו, והכלימה היא הבושה שהוא מרגיש בחוץ, מול אנשים אחרים. הסיבה לכל ההרגשה הכבדה הזו היא כִּי נָשָׂאתִי חֶרְפַּת נְעוּרָי. האדם מרגיש שהוא סוחב איתו, ממש כמו משא כבד בזיכרון, את הבושה על המעשים הלא טובים שעשה כשהיה צעיר יותר.