יצא לכם פעם להכין מתנה ממש מושקעת למישהו שאתם אוהבים מאוד? ודאי רציתם שהיא תהיה הכי יפה ומושלמת שאפשר. כך גם כאשר מביאים קורבן לה', צריך להביא אותו מכל הלב ולדאוג שהוא יהיה שלם לגמרי.
התורה מדברת איתנו על קורבן שנקרא זבח שלמים. מכיוון שהקורבן הזה קצת שונה מקורבנות אחרים ויש בו פחות החמרות, מישהו עלול לטעות ולחשוב שאולי מותר להביא בעל חיים שיש בו איזשהו חיסרון או פצע. לכן התורה מדגישה שגם כאן, החיה חייבת להיות בריאה ושלמה לחלוטין, כי לא מכובד להביא לה' מתנה פגומה.
אנשים מביאים את הקורבן הזה בדרך כלל משתי סיבות. לפעמים אדם נמצא בצרה ומבטיח שאם ה' יעזור לו הוא יביא קורבן, וזה נקרא נדר. ולפעמים אדם פשוט שמח מאוד ורוצה להגיד תודה מתוך רצון חופשי, וזו נקראת נדבה.
אבל איך בכלל בוחרים את הקורבן? האם מספיק רק לחשוב על כך בלב? המילה לפלא מלמדת אותנו שלא. כדי להקדיש את הקורבן, האדם צריך ממש להגיד זאת בקול ברור. הוא צריך להפריש את הבהמה בדיבור שפתיים ולא רק במחשבה.
בסוף אנחנו לומדים כלל חשוב מאוד: תמים יהיה לרצון כל מום לא יהיה בו. הקורבן חייב להיות מושלם. זו לא רק בקשה שהחיה תהיה שלמה, אלא אזהרה חמורה עבורנו לשמור עליה היטב. אסור לנו לעשות שום פעולה שעלולה לפצוע אותה או לגרום לה למום, אפילו לא בעקיפין, כדי שהיא תישאר מתנה מושלמת וראויה.